יומן מסע

by

9 במרץ 1999, היום החמישי לשהותי בחו”ל…

הבוקר אירע לי מקרה יוצא דופן. טיילתי בדרך המלכותית של רחוב סלטנה בפראג לאחר שפסק הגשם, מתפעל מיופייה של העיר, נושם עמוק את הניחוחות הזרים העולים ממנה, כשלפתע חלף על פני, לא יאומן! רם מישראל. את רם הכרתי בצבא, שירתנו יחד באותו בסיס. פעם שמו אותנו יחד ב-ש.ג אז דיברנו אחד עם השני, סתם שיחת חולין. בחור בסדר, רם, אפילו די פיקח אם אני זוכר נכון, אבל מסיבה שלא כל כך ברורה לי, אולי בגלל הנסיבות בהן הכרנו, אולי משום סיבה מיוחדת, ידענו שנינו שלא נהפוך חברים קרובים. כשהיינו נפגשים אחרי אותה שמירה בבסיס היינו אמנם אומרים בהתחלה “שלום”, מה נשמע?” ומחייכים אחד לשני, אבל כיוון שנפגשנו לרוב תוך כדי הליכה היה החיוך נמחק במהירות ושלומנו היה תמיד בסדר. אחרי שהעבירו אותי לשלישות ראיתי את רם פחות וכבר לא דיברנו כשנפגשנו. באותן פעמים מעטות בהן נתקלנו, אם לומר את האמת, העדפתי לשים עצמי כאילו לא הבחנתי בו כלל. אם זה היה בלתי נמנע – כאשר הלכנו זה מול זה או נעמדנו זה לצד זה בתור לחדר האוכל – הסתפקנו שנינו בנדנוד ראש כאומרים: הבחנתי בך, אולם ברוב המקרים – ומכיוון ששני הצדדים שיתפו פעולה – לא היו מבטינו נפגשים כלל ונחסכה מאתנו הטרחה. והבוקר! בזמן שאני מטייל בפראג וסוקר את רחובותיה השטופים, הלא מוכרים לי, משתדל לקחת רק נשימות עמוקות ולספוג את האווירה החגיגית, עדיין מתקשה להתרגל למחשבה שאני בחו”ל, אני רואה פתאום את רם! אחרי שלא ראיתי אותו כמה? שלוש? ארבע שנים? הייתי אומר אפילו שיותר. ואני מביט בו מתוך הצעיף שלי, קולט שהוא הבחין בי גם, אומר לעצמי מה פתאום רם מישראל בפראג? ובלי לחשוב עוד רגע מניד לעברו את הראש ומסמן לו, והוא מסמן לי חזרה בהינד ראש, ושנינו ממשיכים בדרכנו. לא יאומן! אחר כך עוד הרהרתי על המפגש יוצא הדופן, על צירוף המקרים. לפגוש פתאום את רם מהבסיס, רם ששכחתי, שאם היו שואלים הייתי עונה שלא אראה אותו שוב, ועוד בפראג…

Advertisements

2 Responses to “יומן מסע”

  1. yoav1 Says:

    (Elaine sits in the middle)

    ELAINE: Hello, Jerry.

    JERRY: Hello.

    ELAINE: Did you get a haircut?

    JERRY: No, shower. So, where are we eating?

    ELAINE: Tell me if you think this is strange: There’s this guy who lives in my building, who I was introduced to a couple of years ago by a friend. He’s a teacher, or

    something. Anyway, after we met, whenever we’d run into each other on the street, or in the lobby, or whatever, we would stop and we would chat a little.. Nothing

    much. Little pleasantries. He was a nice guy, he’s got a family.. then after a while, I noticed there was not more stopping. Just saying hello and continuing on our way.

    And then the verbal hellos stopped, and we just went into these little sort of nods of recognition. So, fine. I figure, that’s where this relationship is finally gonna settle:

    polite nodding. Then one day, he doesn’t nod. Like I don’t exist?! He went from nods to nothing.

    GEORGE: (imitating Tony Bennett) “You know, I’d go from nods to nothing..”

    ELAINE: And now, there’s this intense animosity whenever we passs. I mean, it’s like we really hate each other. It’s based on nothing.

    JERRY: A relationship is an organism. You created this thing and then you starved it so it turned against you. Same thing happened to The Blob.

    GEORGE: I think you absolutely have to say something to this guy. Confront him.

    ELAINE: Really?

    GEORGE: Yes.

    ELAINE: You would do that?

    GEORGE: If I was a different person.

    ראית את הפרק הזה?

  2. fdgsfdg Says:

    hi..good site..by..

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s


%d bloggers like this: